צרחה שנבלעת ברחשי העיר
ריח של זדון או זיהום אוויר
כל גורד שחקים בסוף נהיה שבריר
עוד גרגיר של חול
מי זה עומד שם עם הפנים בקיר
חשב שהוא יכול
חשוב שהוא יסבול
לחם בגבורה ונהיה עשיר
בסוף הפסיד הכל
קארמה
אם רק היית יודעת כמה
אני אוהב לחשב את זכאותי אל חובותיך
שאי אותי על גבך עם כנפיך
למקום שבו אין שאלה
הסירי ממני את כל האחריות על הבחירה
שהערצתי את קיומה
ואף פעם לא מימשתי
תמיד נסחפתי בזרמי החשמל
מפוצל לאלפי ערכים בסדרת פיבונאצ'י
מכתוב
והנה זה קורה שוב
אשליות מיזנטרופיות על גורל במח הכאוב
אבל הזמן שלי קצוב והוא עומד משמאל מסתכל
מחכה לרגע הנכון ללוות אותי לצל
ואני שואל, מהו האל
כלום אין כלום לא היה כלום ולא יהיה שום דבר
אבל אף פעם זה לא מאוחר פשוט לקום מהמשכב
בזמן שהמח היה רדום הגוף נרקב
הישר נהיה עקום והכלום בעקבותיו
יותר מדי מרחב ופחות מדי מרווח
פעם קראו לזה עבד היום אני אזרח
מחפש את האקדח בה-בה-בה בום טרח
בואו ונשרוף את החרטא שהם מכנים אותה הכרח
מהפח אל הפחת מהפך מהתחת
תקע בנחישות סכין בלב, תרגיש מה זה נחת
למצוא את התשובה זה כמו להאבד במדבר
את רוב הכיוונים - לא כדאי לקחת
חוקים
אנשים מנסים לחקות את אלוהים
הרעשים מתגברים והקירות עליי סוגרים
העולם מדבר בשפת הסימנים
את האמת אי אפשר לשים במילים
הנצו רימונים